Chap. 11
1
א הַתְּרוּמָה נִתֶּנֶת לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה שֶׁהַסִּיכָה הִיא כִּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קט־יח) 'וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו'. וְהַשְּׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה. לֶאֱכל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכל. וְלִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִשְׁתּוֹת. וְלָסוּךְ דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לָסוּךְ. לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן הַטָּהוֹר וּמַדְלִיק אֶת הַטָּמֵא וְזֶהוּ הַנִּקְרָא שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּכָל מָקוֹם:
Kessef Michneh (non traduit)
התרומה ניתנת לאכילה ולשתיה וכו' עד אבל סך הוא את השמן. משנה פ''ח דשביעית (משנה ב'): ומ''ש ומדליק את הטמא. פ' במה מדליקין (דף כ''ה):
2
ב תְּמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה מֻתָּר לְחָבְצָן וּלְקַבְּצָן כְּעִגּוּל הַדְּבֵלָה. וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם שֵׁכָר. וְכֵן אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ וְלֹא תַּפּוּחִים יַיִן וְלֹא פֵּרוֹת הַסְּתָו חֹמֶץ. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן מִבְּרִיָּתָן בִּתְרוּמָה חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד. עָבַר וְעָשָׂה הָאוֹכֵל מַשְׁקֶה הֲרֵי זֶה שׁוֹתֵהוּ. * וְזָר שֶׁאָכַל דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְאִם אָכַל בְּמֵזִיד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:
Kessef Michneh (non traduit)
תמרים של תרומה מותר וכו' ואסור לעשות מהם שכר. בפרק כיצד מברכין (עלה ל''ט). ומ''ש וכן אין עושין תמרים דבש וכו' עד חוץ מזיתים וענבים בלבד. משנה פירקא בתרא דתרומות (מ''ג): ומ''ש עבר ועשה וכו': וזר שאכל דבש תמרים וכו'. משנה ב' בפירקא בתרא דתרומות דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות וכו' ר''א מחייב קרן וחומש ור''י פוטר וידוע דהלכה כר' יהושע ובירו' (הלכה ב') הוון בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף רבי יהושע מודה. ולכאורה משמע דהוו בעיין מימר הכי ולא קמה הכי אבל א''א לומר כן וכמ''ש הראב''ד א''א ואם באו ליד כהן משלם לו את הקרן לא יהא אלא גזל עכ''ל וכן כתבו בפירוש המשנה רבינו ורבינו שמשון דלא פטר רבי יהושע אלא מחומש ולפיכך יש לפרש הירושלמי הזה הוון בעי מימר פירושו אנו צריכים לומר א''נ אפשר דהוון בעי מימר הוי כמו סברוה וכי היכי דאשכחן סברוה דקאי הכי בריש בתרא ובדוכתי אחריני הכי נמי האי הוון בעי מימר קאי הכי. ואיכא למידק על רבינו היאך סתם וכתב ואינו חייב לשלם דמשמע דאף קרן אינו חייב לשלם וקשה לא יהא אלא גזל וצריך לומר דמיירי בשלא באת ליד כהן וכדאוקמה הראב''ד. ומ''ש ואם אכל במזיד וכו':
Raavade (non traduit)
וזר שאכל דבש תמרים וכו'. א''א ואם באו ליד כהן משלם לו את הקרן לא יהא אלא גזל:
3
ג אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת לְתוֹךְ הַמֻּרְיָס מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן. אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לְתוֹךְ הַמֻּרְיָס. וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹצִיאוֹ מִכְּלַל מַאֲכָלוֹת וְעוֹשֵׂהוּ שֶׁמֶן מִשְׁחָה. אֲבָל מְעָרְבִין יַיִן וּדְבַשׁ וּפִלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ לְאָכְלָן:
Kessef Michneh (non traduit)
אין נותנין דבילה וגרוגרת וכו' עד מפני שהוא ממעטו. משנה בפירקא בתרא דתרומות (מ''א) וכת''ק. ומ''ש בספרי רבינו אבל מערבין יין ושמן ודבש, שמן ט''ס הוא וצריך למוחקו:
4
ד אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֲטוֹ. אֵין כּוֹבְשִׁין בְּצָלִים שֶׁל תְּרוּמָה בְּחֹמֶץ שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד הַחֹמֶץ. אֵין מְעָרְבִין תְּבוּאָה בְּקִטְנִיּוֹת. וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְפָּרֵשׁ זֶה מִזֶּה כְּשֶׁכּוֹבְרִין אוֹתוֹ מְעָרְבִין. וּמִשֶּׁחָרְבָה יְהוּדָה הִתְחִילוּ לְעָרֵב תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית אֲבָל לֹא תְּבוּאָה בְּקִטְנִית:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש אין מבשלין יין של תרומה. שם וכת''ק: אין כובשין בצלים וכו'. תוספתא פ''ח דתרומות: אין מערבין תבואה בקטניות וכו'. תוספתא בסוף תרומות:
5
ה כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּרַקְּדִין אֶת הַקֶּמַח בְּחֻלִּין כָּךְ נוֹהֵג הַכֹּהֵן בִּתְרוּמָה. מְרַקֵּד לֶאֱכל וּמַשְׁלִיךְ אֶת הַמֻּרְסָן. הֲרֵי שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת סֹלֶת מְנֻפֶּה בְּנָפָיוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁיּוֹצִיא קַב אוֹ קַבַּיִם מִן הַסְּאָה לֹא יַשְׁלִיךְ אֶת הַשְּׁאָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה אֶלָּא יַנִּיחֵהוּ בְּמָקוֹם מֻצְנָע:
Kessef Michneh (non traduit)
כדרך שמרקדין את הקמח בחולין וכו' עד במקום מוצנע. משנה בסוף תרומות (משנה ה):
6
ו שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה אֵין חוֹסְמִין בּוֹ תַּנּוּר וְכִירַיִם. וְאֵין סָכִין בּוֹ מִנְעָל וְסַנְדָּל. וְלֹא יָסוּךְ רַגְלוֹ וְהוּא בְּתוֹךְ מִנְעָל וְסַנְדָּל אֲבָל סָךְ אֶת רַגְלוֹ וְלוֹבֵשׁ הַמִּנְעָל אוֹ הַסַּנְדָּל וְסָךְ כָּל גּוּפוֹ וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטוֹבְלִיָּא חֲדָשָׁה וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן נִסּוֹכִין אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל לֹא יִתֵּן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי טַבְלָא שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִתְעַגֵּל עָלֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁמְּאַבְּדוֹ:
Kessef Michneh (non traduit)
שמן של תרומה וכו' עד מפני שמאבדו. תוספתא בסוף תרומות ופירוש חוסמים שדרך למשוח אותם בעודם חדשים כדי לחזקם גם המנעל והעור מושחין אותו בעודו חדש לרככו וליפותו ופירוש קטובליא עור ששוכבין או יושבין עליו ומושחין אותו בעודו חדש. ודין טבלא של שיש שם ורשב''ג חולק דמתיר בזה ונראה שטעמו שכיון שהשיש אינו בולע אין זה מאבד דבר והלכה כת''ק דסוף סוף נשאר מעט בטבלא שא''א לקנח הכל בגופו:
7
ז כָּל הָאוֹכֵל תְּרוּמָה אֲפִלּוּ פֵּרוֹת צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכַל מִמֶּנָּה. וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ נֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינָהּ צְרִיכָה נְטִילַת יָדַיִם כְּחֻלִּין. וְאֵין סָכִין תְּרוּמָה בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. נָפַל עַל בְּשָׂרוֹ מְשַׁפְשְׁפוֹ בְּיָדַיִם מְסֹאָבוֹת. אֲבָל סָכִין אֶת הַקָּטָן בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה בְּתוֹךְ שִׁבְעָה. שֶׁהַנּוֹלָד כָּל שִׁבְעָה אֵינוֹ חָשׁוּב עָרֵל:
Kessef Michneh (non traduit)
כל האוכל תרומה אפי' פירות צריך נט''י וכו'. בסוף פרק אין דורשין (דף י''ח ע''ב) חולין ומעשר מי בעו נטילת ידים ורמינהי התרומה והביכורים וכו' טעונין רחיצת ידים וכו' מה שאין כן במעשר וכו' ל''ק כאן באכילה דנהמא כאן באכילה דפירי ופירש רש''י הא דקתני מה שאין כן במעשר באכילה דפירי קאמר ומיהו בתרומה בעי נטילה שאפילו במגעו הוא פוסל דשני פוסל את התרומה. ומה שכתב ואינה נאכלת עם הזר על השלחן וכו' ותרומת חוצה לארץ נאכלת עם הזר על השלחן. בריש פרק כל הבשר (דף ק''ד) והיא משנה בסוף חלה (מ''ח): ומ''ש ואינה צריכה נט''י כחולין. כלומר לפירות: ואין סכין שמן תרומה וכו' נפל על בשרו וכו' תוספתא בסוף תרומות: אבל סכין את הקטן וכו'. בר''פ הערל (דף ע''א) בעיא דאיפשיטא:
8
ח סָךְ הוּא הַכֹּהֵן עַצְמוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה וּמֵבִיא בֶּן בִּתּוֹ יִשְׂרָאֵל וּמַעֲגִילוֹ עַל גַּבָּיו. וְאִם סָךְ עַצְמוֹ בְּשֶׁמֶן וְנִכְנָס לַמֶּרְחָץ מֻתָּר לְזָר לְמָשְׁחוֹ בַּמֶּרְחָץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִסּוֹךְ מִמֶּנּוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
סך הוא הכהן עצמו בשמן וכו' עד אע''פ שהוא נסוך ממנו. תוספתא בסוף תרומות ואיתא בפרק קמא דכריתות (דף ז') והטעם משום דכתיב ומתו בו כי יחללוהו וכיון שסך כבר הוא מחולל וכשבא הישראל ומתעגל בו אין זה מחללו שכבר נתבטל וזה טעם לכל מה שנזכר למעלה שכיון שנהנה בהיתר הותר אח''כ ליהנות באותו שמן עצמו. ומ''ש בן בתו לאו דוקא דה''ה לאחר אלא אורחא דמילתא נקט. ומ''ש מותר לזר למושחו ט''ס הוא וצריך להגיה למשמשו ואם נפשך לקיים הגירסא תפרש למשחו למודדו כלשון ארמי והוא מה שנוהגים למשמש איברי האדם במרחץ לישבם ולתקנם:
9
ט כֹּהֶנֶת שֶׁחָפְפָה רֹאשָׁהּ בְּתִלְתָּן שֶׁל תְּרוּמָה אֵין הַיִּשְׂרְאֵלִית מֻתֶּרֶת לָחֹף אַחֲרֶיהָ. אֲבָל מְעַגֶּלֶת שְׂעָרָהּ בִּשְׂעָרָהּ. וּמִפְּנֵי מָה הֻתְּרוּ הַכֹּהֲנִים לָחֹף שְׂעָרָן בְּתִלְתָּן שֶׁל תְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם:
Kessef Michneh (non traduit)
כהנת שחפפה ראשה וכו'. תוספתא בסוף תרומות. ומה שכתב ומפני מה הותרו וכו' שאינו ראוי וכו'. כלומר אלא על ידי הדחק שאם לא היה מאכל אדם לא היה מתחייב בתרומה:
10
י עֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת וְהַכְּלִיסִים וְהֶחָרוּבִין וּמֵעֵי אֲבַטִּיחַ וּקְלִפֵּי אֲבַטִּיחַ וְאֶתְרוֹג וּמְלָפְפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אֹכֶל וּקְנִיבַת יָרָק שֶׁמַּשְׁלִיכִין בַּעֲלֵי בָּתִּים הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים לְזָרִים. אֲבָל קְנִיבַת יָרָק שֶׁמְּקַנְּבִים הַגַּנָּנִין מֻתֶּרֶת לְזָרִים. קְלִפֵּי פּוֹלִין וְשֻׁמְשְׁמִין אִם יֵשׁ בָּהֶן אֹכֶל אֲסוּרִין. אֵין בָּהֶן אֹכֶל מֻתָּרִין:
11
יא גַּרְעִינֵי אֶתְרוֹג מֻתָּרִים. גַּרְעִינֵי זֵיתִים וּתְמָרִים וְחָרוּבִין אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא כְּנָסָן הַכֹּהֵן הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין לְזָרִים. וּשְׁאָר הַגַּרְעִינִין בִּזְמַן שֶׁכְּנָסָן וְיֵשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית לִמְצֹץ אוֹתָן אֲסוּרִין לְזָר וְאִם הִשְׁלִיכָן מֻתָּרוֹת:
Kessef Michneh (non traduit)
(י־יא) עוקצי תאנים וכו'. בפ' בתרא דתרומות (מ''ד). ומ''ש מיעי אבטיח וקניבת ירק משנה פ''ג דעדיות ר' דוסא מתיר לזרים וחכמים אוסרים וידוע דהלכה כחכמים. ומה שחילק בין קניבת ירק של בעלי בתים לשל גננים ירושלמי בסוף תרומות קניבת ירק לזרים וכו' רבי דוסא מתיר (של תרומה) [אמר] ר' אבהו בשם ר''י לא שנו אלא בקניבת ירק של גננים אבל בקניבת ירק של בעלי בתים אף רבנן מודין ורבינו נראה דגריס איפכא וטעם הדבר שהגננים אינם מקנבים אלא העלים המעופשות ביותר אבל בעל הבית הלוקח מהם מקנב אפילו המעופשות קצת. ומ''ש קליפי אבטיח ואתרוג ומלפפון וכו' תוספתא בסוף תרומות: קליפי פולין ושומשמין וכו' עד בזמן שכנסן. שם בתוספתא. ומ''ש ויש בהם לחלוחית למצוץ אותם. שם בירושלמי:
12
יב הַסֻּבִּין שֶׁל חִטִּים חֲדָשׁוֹת אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם. וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּר. וְעַד מָתַי נִקְרְאוּ חֲדָשׁוֹת כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִין לַחְבֹּט בֵּין הַגֳּרָנוֹת:
13
יג הַנְּצוֹלוֹת וְהָרַקְבָנִיּוֹת שֶׁל תְּרוּמָה אֲסוּרוֹת וְאִם הֶעֱלוּ אָבָק מֻתָּרוֹת. שְׁמָרִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי אָסוּר לְזָרִים וְהַשְּׁלִישִׁי מֻתָּר וְאִם לֹא נָתַן עֲלֵיהֶם מַיִם אֶלָּא מְסַנֵּן הַיַּיִן מֵעַל הַשְּׁמָרִים בִּלְבַד אַף הַשְּׁלִישִׁי אָסוּר לְזָרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
(יב־יג) הסובין של חטים חדשות וכו'. משנה בסוף תרומות (משנה ה). ומה שכתב ועד מתי נקראו חדשות וכו'. שם בירושלמי ובתוספתא וכת''ק: הנצולות והרקבניות של תרומה וכו' עד מותרות. גם זה שם x בתוספתא. ופירוש נצולות כמו שאמרו בב''ר על ויצל אלהים מן הנצולות ופירש הערוך שהם החסוכים כלומר גרועים ודקים: שמרים של תרומה וכו'. ג''ז שם בתוספתא. ומ''ש ואם לא נתן עליהם מים וכו'. כן משמע שם לת''ק ודלא כראב''י:
14
יד מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְּרוּמָה אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לְתוֹכָהּ חֻלִּין אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֵג בְּחֻלִּין:
15
טו הַמְעָרֶה כַּד שֶׁל שֶׁמֶן תְּרוּמָה הֲרֵי זֶה מְעָרֶה עַד שֶׁיִּפְסֹק הָעַמּוּד וְיַתְחִיל הַשֶּׁמֶן לִנְטֹף מְעַט מְעַט וְכֵיוָן שֶׁנָּטְפוּ שָׁלֹשׁ טִפִּים זוֹ אַחַר זוֹ דַּיּוֹ. וּמֻתָּר לִתֵּן בְּכַד שֶׁמֶן חֻלִּין. הֲרֵי שֶּׁלֹא נָתַן אֶלָּא הִנִּיחַ הַכַּד עַד שֶׁנִּתְמַצֵּית אוֹתָהּ הַתַּמְצִית תְּרוּמָה:
Kessef Michneh (non traduit)
(יד־טו) מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה וכו' עד אותה התמצית תרומה. משנה בסוף תרומות (משנה ו ז ח):
16
טז מְמַלֵּא הַכֹּהֵן נֵר שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְנוֹתְנוֹ לְיִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת בּוֹ לַעֲלִיָּה וּלְהִכָּנֵס לַחֶדֶר לַעֲשׂוֹת צָרְכֵי הַכֹּהֵן אֲבָל לֹא צָרְכֵי יִשְׂרָאֵל. וְאִם הָיָה שֻׁתָּף עִמּוֹ מֻתָּר:
17
יז יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה אוֹרֵחַ אֵצֶל כֹּהֵן וְהִדְלִיק לוֹ שֶׁמֶן שְׂרֵפָה וְעָמַד הַכֹּהֵן וְהָלַךְ לוֹ אֵינוֹ חַיָּב לְכַבּוֹתוֹ עַד שֶׁכָּבֶה מֵאֵלָיו וְטוֹבֵל הַיִּשְׂרָאֵל פְּתִילָה בְּנֵר הַכֹּהֵן וּמַדְלִיק לֵילֵךְ בָּהּ:
18
יח בְּקָרוֹ שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה עוֹמֵד אֵצֶל בְּקָרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְכֵלָיו שֶׁל כֹּהֵן שֶׁהָיָה נֶאֱרָג אֵצֶל כֵּלָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵי זֶה מַדְלִיק עֲלֵיהֶן שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶּׁלֹא בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. וְכֵן מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים שֶּׁלֹא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ חֻלִּין לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה מַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵפָה שֶּׁלֹא בִּרְשׁוּת הַכֹּהֵן. מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה עַל גַּבֵּי הַחֻלִּין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן:
Kessef Michneh (non traduit)
(טז־יח) ממלא הכהן נר שמן שריפה עד שלא ברשות כהן. הכל בתוספתא שם: וכן מדליקין שמן שריפה וכו'. משנה שם (משנה י) מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים ברשות כהן ובירושלמי מפרש דברשות כהן לא קאי אלא לע''ג החולים אבל קדמייתא אפילו שלא ברשות כהן: ומה שכתב ומי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה וכו'. שם בירושלמי:
19
יט בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מֻתָּר לְכֹהֵן לְהַדְלִיק שֶׁמֶן שְׂרֵפָה אֲפִלּוּ בְּבֵית הָאָבֵל אוֹ בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁיֵּשׁ שָׁם עִרְבּוּב. וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְסֻפְּקוּ מִמֶּנָּה בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה שֶׁמִּפְּנֵי נִקְיוֹן כְּלֵיהֶם אֵין נוֹגְעִין בּוֹ. וּבְבֵית הָאָבֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי מִפְּנֵי הָאָבֵל:
Kessef Michneh (non traduit)
בת ישראל שנשאת לכהן וכו'. משנה שם: מותר לכהן להדליק שמן וכו'. משנה שם פלוגתא דתנאי ובירושלמי איכא כמה אמוראי דפסקו כר''ש דמתיר כאן וכאן ואע''ג דאיכא מאן דפסק כר''י הוא יחידאה ועוד דבדרבנן נקטינן לקולא:
20
כ הַזּוֹרֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה בְּשׁוֹגֵג יְהַפֵּךְ בְּמֵזִיד יְקַיֵּם. הֵבִיאָה שְׁלִישׁ בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּשׁוֹגֵג יְקַיֵּם. וְאִם הָיָה פִּשְׁתָּן אֲפִלּוּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וַאֲפִלּוּ בְּמֵזִיד יְהַפֵּךְ. קְנָס קָנְסוּ בּוֹ שֶּׁלֹא יִזְרַע וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת בְּעֵצָיו:
Kessef Michneh (non traduit)
הזורע תרומה וכו'. משנה רפ''ט דתרומות (משנה א). ומ''ש קנס קנסו בו וכו'. בירושלמי (הלכה א'):
21
כא * גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דָּבָר אֶלָּא שֶׁאֲסוּרִים לְזָרִים. גָּזְרוּ חֲכָמִים עֲלֵיהֶן שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין לְזָרִים כִּתְרוּמָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁבְּיַד הַכֹּהֵן שֶּׁלֹא יַשְׁהֶנָּה אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְרָעֶנָּה וְתֵצֵא לְחֻלִּין וְנִמְצָא בָּא בָּהּ לִידֵי תַּקָּלָה. לְפִיכָךְ מֻתָּר לֶאֱכל הַגִּדּוּלִין בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת וּמֻתָּר לִטְבוּל יוֹם כְּחֻלִּין:
Kessef Michneh (non traduit)
גדולי תרומה הרי הם כחולין לכל דבר וכו'. בפרק ט' דתרומות תנן גידולי תרומה תרומה ובירושלמי פרק ו' דתרומות (הלכה א') אמרינן גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורים לזרים: ומ''ש גזרו חכמים עליהם וכו' משום תרומה טמאה שביד כהן וכו'. בפרק קמא דשבת עלה י''ז ע''ב. ומה שכתב לפיכך מותר לאכול הגידולין בידים טמאות ומותר לטבול יום כחולין בתוספתא הידים וטבול יום אין פוסלין בהם ומשמע לרבינו דקאי אגדולי תרומה: כתב הראב''ד כל זה שיבוש שאפילו הטבל וכו'. ואיני רואה כאן מקום להשיג על רבינו שהרי דבריו מבוארים בגמרא שכתבתי ולכן יש לתמוה על הראב''ד שכתב עליו שהוא שיבוש ואפשר שהראב''ד הבין בדברי רבינו שמ''ש הרי הגידולים השניים מעלים את העיקר לגידולי גידולין קרי גידולין שניים וקאמר שהם מעלים את העיקר דהיינו התרומה עצמה ומפני כך השיגו והדבר ברור שאין כוונתו כן אלא גידולים שניים שניים לגידולי גידולין קאמר דהיינו גידולין שלישיים והם מעלים את העיקר דהיינו גידולין שניים וזה מבואר מאד בלשון רבינו:
Raavade (non traduit)
גידולי תרומה הרי הן כחולין וכו' עד ויהיה הכל מותר לזרים. א''א כל זה שבוש שאפילו הטבל שגידוליו מותרין אם הוא דבר שאין זרעו כלה הכל אסור וכל שכן בתרומה:
22
כב גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין חֻלִּין לְכָל דָּבָר. וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה אִם רַבּוּ הַגִּדּוּלִין עַל הָעִקָּר בְּגִדּוּלֵי הַגִּדּוּלִין הֲרֵי הַגִּדּוּלִין הַשְּׁנִיִּים מַעֲלִין אֶת הָעִקָּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה וְיִהְיֶה הַכֹּל מֻתָּר לְזָרִים. * וְכֵן תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְדֻמָּע וְתוֹסֶפֶת תְּרוּמָה וְזֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָם נֶאֱכָלִים כְּגוֹן זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתוֹ לֶפֶת וּצְנוֹן תְּרוּמָה גִּדּוּלֵיהֶן מֻתָּרִין וַהֲרֵי הֵן חֻלִּין לְכָל דָּבָר. וְכֵן הַזּוֹרֵעַ פִּשְׁתָּן שֶׁל תְּרוּמָה הַגִּדּוּלִין מֻתָּרִין לְזָרִים:
Kessef Michneh (non traduit)
גידולי גידולין חולין לכל דבר. במשנה פ''ט (משנה ד) גידולי תרומה תרומה גידולי גידולין חולין ומאחר שנתבאר בירושלמי (פ''ו ה''א) דמאי דקתני גידולי תרומה תרומה אינו אלא לענין שאסורים לזרים ממילא משמע דכי קתני גידולי גידולין חולין לכל דבריהם חולין. ואמרינן בירושלמי (פ''ט הלכה ב') אהא דתנן כולן מותרים תני עלה בד''א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורים והכי אמרינן בפרק כל שעה עלה ל''ד: ומ''ש ואפילו דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגידולין על העיקר וכו'. בס''פ הנודר מן הירק (דף נ''ט ע''ב) אמר רבי ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי תרומה תרומה בגידולי גידולין קא אמרינן הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין הא קמ''ל אפילו בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורים ריבויא דרבו גידולין על עיקרו דמותר קמ''ל ופירש הרא''ש ריבויא דרבו גידוליו על עיקרו דמותר קמ''ל דהא דאסור גידולי גידולין בלא רבו אבל [אי] רבו [אפילו גידולין מותרין] דגידולי היתר מעלין את האיסור וכן פי' הר''ן: וכן תרומת ח''ל והמדומע. משנה בפ''ט דתרומות (משנה ד') ולשון וכן שכתב רבינו אינו נוח לי דבהני אפילו גידולין מותרים ולשון אבל הו''ל למיתנא וכך היא במשנה בלשון אבל. ויש ליישב לשון וכן שכתב רבינו בדוחק וה''ק כשם שבתרומה מותרים גידולי גידולין כך באלו מותרים הגידולין: ומ''ש ותוספת תרומה. בתוספתא פ''ז דתרומות. ומ''ש וזרעוני גינה שאין נאכלים. משנה בסוף מעשרות (משנה ח'): כתב הראב''ד א''א אלו השנים שהם זרעוני גינה וכו'. ויש לתמוה שהרי דברי רבינו מפורשים במשנה שהרי שנינו בסוף מעשרות זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלים פטורים מן המעשרות ונלקחים מכל אדם בשביעית שאע''פ שאביהם תרומה הרי אלו יאכלו. ומ''ש שבירושלמי נותן טעם לכולם מפני שאינם מצויים וכו'. הדבר מבואר בירושלמי פ''ט דתרומות (הלכה ב') דטעם שאינם מצויים לא קאי אלא לספיחי שביעית ותרומת ח''ל וביכורים. ומ''ש שלא מצא היתר לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי לזרעוני גינה שאינם נאכלים ולזרע פשתן. יש לתמוה עליו שהרי בסוף מעשרות שנינו זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גינה שאינם נאכלים פטורים מהמעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאע''פ שאביהם תרומה הרי אלו יאכלו ובירושלמי השוה זרע פשתן לזרעוני גינה שאינם נאכלים לענין שביעית וא''כ ה''ה לענין גידולין ובפרק המוכר פירות (ב''ב דף צ''ג:) אמרו דזרע פשתן מזרעוני גינה שאינם נאכלים הוא. ומ''ש ועוד מוסיף בירושלמי ספיחי שביעית במשנה הוא שנוי ומ''מ אין זה השגה על רבינו למה לא כתב זה פה דהכא בדיני תרומות קא עסיק לא בדיני שביעית ובפ''ד מהלכות שמטה כתבו:
Raavade (non traduit)
וכן תרומת חוצה לארץ וכו' עד הרי הן כחולין לכל דבר. א''א אלו השנים שהן זרעוני גינה שאין נאכלין וזרע פשתן לא מצאתי להם היתר לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי ובירושלמי נותן טעם לכולן לפי שאינן מצויין ואלו שהוא מוסיף מצויין הן ועוד מוסיף בירושלמי ספיחי שביעית שגידוליהן מותרין:
23
כג * הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה טְמֵאָה אַף עַל פִּי שֶׁהַגִּדּוּלִים טְהוֹרִין הֲרֵי הֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. הוֹאִיל וְהַתְּרוּמָה שֶׁנִּזְרְעָה אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה הָיְתָה כְּבָר נִדְּחוּ:
Raavade (non traduit)
הזורע תרומה טמאה עד מותר באכילה. א''א מותר לכהנים שאין בהם משום טומאה אבל אסור הוא לזרים ולטבול יום מפני שהוא גידולי תרומה:
24
כד חָתַךְ אֶת הֶעָלִין שֶׁצָּמְחוּ וְיָצְאוּ עָלִין שְׁנִיִּין וַחֲתָכָן הֲרֵי אֹכֶל שֶׁיָּצָא אַחַר כָּךְ מֻתָּר בַּאֲכִילָה:
25
כה שְׁתִילֵי חֻלִּין שֶׁנִּטְמְאוּ וּזְרָעָן וַעֲשָׂאָן תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. שֶׁהֲרֵי טָהֲרוּ בִּזְרִיעָה וְלֹא נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן תְּרוּמָה כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
(כג־כה) הזורע תרומה וכו'. בסוף פרק ט' דתרומות (משנה ז) תנן שתילי תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורים מלאכול עד שיגום את האוכל ר''י אומר עד שיגום וישנה ובפרק כל שעה (דף ל''ד) וכי מאחר דטהורים מלטמא אמאי אסורים מלאכול וכו' אמר רבא מאי אסורים אסורים לזרים מאי קמ''ל תנינא וכו' אמר רב ששת מאי אסורים אסורים לכהנים ואסיקנא דטעמא דאסורים מלאכול לכהנים כדרב אושעיא דאמר מי החג שנטמאו השיקן ואח''כ הקדישן טהורין הקדישן ואח''כ השיקן טמאים מכדי זריעה נינהו מה לי השיקן ואח''כ הקדישן מה לי הקדישן ואח''כ השיקן אלמא אין זריעה להקדש ה''נ אין זריעה לתרומה ופירש''י אין זריעה להקדש וכו' ומכאן יכולים ללמוד טעמה של משנה דאסורים לאכול משום מעלה דאע''ג דמהניא זריעה לחולין עבוד רבנן מעלה דלא תהני לתרומה להעלות לה טהרה גמורה להיתר אכילה ומיהו מלטמא טהרו דלהא לא עבוד מעלה עכ''ל. ובירושלמי ספ''ט דתרומות (הלכה ג') שתילי תרומה שנטמאו שותלן ועושה אותן תרומה ואם היו תרומה מעיקרן כבר נדחו. ומ''ש רבינו חתך את העלים שצמחו וכו' שם במשנה הנזכרת שכתבתי בסמוך כר''י דאמר עד שיגום וישנה ופסק רבינו כמותו מפני שאמרו בירושלמי א''ר יוחנן כיני מתניתין עד שיגום בעלים וישנה ומאחר דר''י ביאר דבריו משמע דסבר דהלכה כוותיה. ומ''ש שתילי חולין שנטמאו וזרען וכו' כן נלמד מההיא דר''פ כל שעה שכתבתי בסמוך דמפליג בין הקדישן ואח''כ השיקן להשיקן ואחר כך הקדישן וע''פ זה יתפרש הירושלמי שכתבתי בסמוך: כתב הראב''ד הזורע תרומה טמאה וכו' עד מותר באכילה א''א מותר לכהנים וכו'. ודברים פשוטים הם:
26
כו שִׁבֹּלֶת שֶׁהָיְתָה בְּתוֹךְ הַכְּרִי וּמֵרַח הַכְּרִי כֻּלּוֹ הֲרֵי אוֹתָהּ הַשִּׁבֹּלֶת טֶבֶל. הוֹאִיל וְנִמְרְחָה בְּתוֹךְ הַכְּרִי. שְׁתָלָהּ וְאַחַר כָּךְ קָרָא עָלֶיהָ שֵׁם וַעֲשָׂאָהּ תְּרוּמָה הֲרֵי זוֹ סְפֵק תְּרוּמָה הוֹאִיל וּזְרָעָהּ. שֶׁמָּא פָּרַח הַטֶּבֶל מִמֶּנָּה וְנַעֲשֵׂית כְּפֵרוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ תְּרוּמָה קֹדֶם שֶׁיִּזְרָעֶנָּה הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה. * לְפִיכָךְ אִם תָּלַשׁ מִמֶּנָּה וְאָכַל בְּמֵזִיד חַיָּב מִיתָה. בְּשׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְאִם גָּחַן וְאָכַל בְּפִיו מִן הָאָרֶץ בְּטֵלָה דַּעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם בְּכָךְ. לְפִיכָךְ פָּטוּר מִן הַמִּיתָה וּמִן הַחֹמֶשׁ אִם הָיָה שׁוֹגֵג:
Kessef Michneh (non traduit)
שבולת שהיתה בתוך הכרי וכו'. במנחות פ' ר' ישמעאל עלה ע' בעי רבי אבהו שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה שם במחובר מהו כיון דמרחה טבלה לה כי קרא עליה שם קדשא לה או דילמא כיון דשתלה פקע לה טבלא מינה אמרו ליה רבנן לאביי א''כ מצינו תרומה במחובר לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר לקרקע אמר להו כי תניא ההיא לענין איחיובי מיתה וחומש דאי תלש ואכל תלוש הוא ואי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם ופירש''י שמירחה בכרי שהשוה אותה ברחת דזהו קביעותה למעשר וקרא עליה שם תרומה במחובר. מהו מי הויא תרומה או לא. א''כ דחל עליה שם תרומה וכו'. כי תניא ההיא דלא מצינו לענין לאחיובי מיתה וחומש. תלושה היא ואכתי במחובר לא אשכחנא לה. ואי גחין ואכיל כשהיא מחוברת בטלה דעתו אצל כל אדם ולא הויא אכילה עכ''ל:
Raavade (non traduit)
לפיכך אם תלש ממנה ואכל במזיד חייב מיתה וכו'. במנחות בפרק ר' ישמעאל (דף ע')]:
27
כז שָׂדֶה שֶׁל גִּדּוּלֵי תְּרוּמָה חַיֶּבֶת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּבִתְרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשַׂר עָנִי. וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹּהֲנִים נוֹטְלִים מִמֶּנָּה מַתָּנוֹת אֵלּוּ. עֲנִיֵּי כֹּהֲנִים אוֹכְלִין אֶת שֶׁלָּהֶם וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְּרוּמָה וְהַדָּמִים שֶׁל עֲנִיִּים. וְכֵן בֶּן לֵוִי מוֹכֵר הַמַּעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ לַכֹּהֲנִים:
Kessef Michneh (non traduit)
שדה של גידולי תרומה וכו' עד סוף הפרק. בפ''ט דתרומות (משנה ב):
28
כח הַחוֹבֵט גִּדּוּלִין אֵלּוּ מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ בִּבְהֵמָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. תּוֹלֶה כְּפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְּהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source